48 research outputs found

    Polémique antichrétienne et théologie dans le Sefer ha-‘iqqarim de Yosef Albo (xve siècle)

    Get PDF
    Written in 1425 by one of the participants in the Disputation of Tortosa (1413-1414), the Sefer ha-Iqqarim is one of the most important philosophical-theological writings of the 14th and 15th centuries. It was composed during the period comprised between the persecutions of 1391 and the expulsion of 1492 and characterised by the multitude of conversions. Like Sa‘adya Gaon, Maimonides and Hasdai Crescas – the latter being his teacher – Joseph Albo examines the “Principles” of Judaism, their relation with reason and their religious specificity. This reflection is constructed by means of references to the Jewish tradition, but also, in one particular context, by opposing everything that calls this tradition into question. Thus, references to Christianity, in various forms, are omnipresent in the Sefer ha-Iqqarim. A veritable “Defence and Illustration” of Judaism, the Sefer ha-Iqqarim cannot be reduced to its polemical dimension, yet this dimension should be taken into account for an exact appreciation of its purpose, reception and scope

    Citations et traductions du Guide des égarés dans le Pugio fidei de Ramon Martí (Barcelone, xiiie siècle)

    Get PDF
    Le Pugio fidei (« Poignard de la foi ») de Ramon Martí élaboré entre 1269 et 1284 au couvent Sainte‑Catherine de Barcelone, est un volumineux manuel destiné aux Mendiants engagés dans la prédication auprès des juifs (et des musulmans). L’argumentation se fonde sur des passages empruntés à des sources très diverses, y compris arabes et juives, reproduits dans la langue originale (en caractères hébreux, pour l’arabe), traduits et commentés par l’auteur lui‑même. Quatorze citations/mentions du Guide des égarés s’inscrivent dans cet ensemble. Elles présentent deux singularités intéressant particulièrement la réception du Guide : d’une part le fait que les passages cités correspondent, selon le cas, à l’original arabe, à la traduction d’Ibn Tibbon ou à celle d’Al‑Ḥarizi ; d’autre part le fait que Ramon Martí ait jugé bon de les traduire tous, alors qu’une version latine complète du Guide circulait, semble‑t‑il, dès le milieu du xiiie siècle (en particulier chez les Dominicains). L’article est suivi de plusieurs appendices, dont la citation complète et comparative, en trois colonnes, de chacun des passages : 1) selon l’éditeur du xviie siècle, qui utilise plusieurs manuscrits du Pugio fidei, parfois perdus aujourd’hui ; 2) selon l’édition Ibn Shmuel, pour la version d’Ibn Tibbon ; 3) selon le manuscrit de Paris (Paris, Bibliothèque Nationale de France, Héb. 682) et l’édition de Schlossberg, pour la version d’Al‑Ḥarizi. Pour chacun de ces passages l’apparat critique donne également les variantes du manuscrit autographe (Paris, Bibliothèque Sainte-Geneviève 1405), inconnu de l’éditeur, qui est aussi le témoin le plus complet de la tradition textuelle relative au Pugio fidei.Written between 1269 and 1284 in the Convent of Saint Catherine in Barcelona, Ramon Martí’s Pugio fidei (“The Dagger of Faith”) is a lengthy handbook intended for Mendicants engaged in preaching to the Jews (and the Muslims). The argumentation is founded on passages drawn from multiple sources, including Arabic and Jewish ones, reproduced in the original language (in Hebrew characters, when it comes to Arabic), translated and commented by the author himself. Among these passages, fourteen citations/mentions of Maimonides’ Guide of the Perplexed. They display two particularities that may prove to be very significant for the study of the Guide’s reception: on the one hand, the passages cited correspond to the original Arabic, Ibn Tibbon’s or Al‑Ḥarizi’s translations, and, on the other hand, Ramon Martí chose to provide his own translation for all of them, even though it appears that a complete Latin translation had been circulating since the beginning of the 13th century (particularly in Dominican circles). The article is followed by several appendices, including the complete and comparative citation, on three columns, of each passage according to: 1) the 17th century editor, who uses several manuscript copies of the Pugio fidei, some of which are lost today; 2) Ibn Shmuel’s edition for Ibn Tibbon’s version; 3) the Paris manuscript (Paris, Bibliothèque Nationale de France, Héb. 682) and Schlossberg’s edition for Al‑Ḥarizi’s version. For each of the passages, the critical apparatus also gives the alternative readings in the autograph manuscript (Paris, Bibliothèque Sainte-Geneviève 1405), unknown by the editor, which is the most complete witness of the Pugio fidei’s textual tradition.פגיון האמונה של רמון מרטי שחובר בין 1269 ל-1284 במנזר קתרינה הקדושה בברצלונה, הינו מדריך עב כרס המיועד לנוודים שעסקו בהטפה ליהודים (ולמוסלמים). המדריך מתבסס על קטעים הלקוחים ממקורות שונים, כולל עבריים וערביים, המופיעים בשפת המקור (באותיות עבריות עבור הערבית), מתורגמים ומפורשים על ידי המחבר. ביניהם, ארבעה עשר ציטוטים ואזכורים מתוך מורה נבוכים. שתי תופעות ראויות לציון בעניין זה: מצד אחד, הקטעים לקוחים או ישירות מן המקור הערבי, או מתרגומו של אבן תיבון או מזה של אלחריזי, ומצד שני, כולם מתורגמים על ידי מרטי עצמו למרות שהתרגום הלטיני של הספר כבר היה בנמצא החל ממחצית המאה ה-13, במיוחד אצל הדומיניקאנים. למאמר נוספו מספר נספחים הכוללים השוואה מפורטת של כל אחד מן הקטעים בין המקורות הבאים: המהדורה שראתה אור במאה ה-17 ומסתמכת על מספר כתבי יד של פגיון האמונה, המהדורה של אבן שמואל (לגבי נוסח אבן תיבון) וכתב יד פאריז 682 כמו גם מהדורתו של שלוסברג (לגבי מהדורתו של אלחריזי). האפארט הביקורתי כולל גם את הנוסחים המופיעים בכתב יד פריז 1405 המעמיד עדות ברורה למסורת הטקסטואלית של החיבור

    18. Pouderon (Bernard), Les Apologistes grecs du IIe siècle

    Full text link
    Bobichon Philippe. 18. Pouderon (Bernard), Les Apologistes grecs du IIe siècle. In: Revue des Études Grecques, tome 119, Juillet-décembre 2006. pp. 805-807

    « Comment Justin a-t-il acquis sa connaissance exceptionnelle des exégèses juives (contenus et méthodes) ? »

    Full text link
    Dans son Dialogue avec Tryphon, Justin mentionne de nombreuses exégèses, croyances et pratiques juives explicitement présentées comme contemporaines. L'hypothèse généralement admise selon laquelle il aurait tiré ces informations d'un ou plusieurs écrit(s) antérieur(s) ne résiste pas à l'examen : la comparaison avec différentes sources anciennes — littérature judéo-hellénistique, écrits intertestamentaires et écrits de qumrân, Nouveau Testament et littérature chrétienne des premiers siècles — fait ressortir la spécificité de Justin en ce domaine. Les rapprochements avec la littérature rabbinique montrent en revanche que ce que Justin rapporte est presque toujours attribué, dans le Talmud et le Midrash, à des rabbins palestiniens des IIe et IIIe siècles. Il y a donc tout lieu de croire que l'information de l'apologiste est de première main

    Justin Martyr, Dialogue avec Tryphon: édition critique : Introduction, Texte grec, Traduction, Commentaires, Appendices, Indices

    Full text link
    Prix « Théodore Reinach » de l'Association pour l'Encouragement des Études Grecques (Paris, Sorbonne), 2004

    Préceptes éternels et Loi mosaïque dans le Dialogue avec Tryphon de Justin Martyr

    Full text link
    International audienc
    corecore